第七百二十四章 还没叫爷
ltr gt
上午八点，航班降落在港城机场。ltr gt
ltr gt
因为机场发生一起火灾，叶凡他们又等了半个小时才下机。ltr gt
ltr gt
或许是等待太久，众人都急匆匆挤上摆渡车，眼镜男更是一马当先，站在了车子最前面。ltr gt
ltr gt
黑人小哥也拿着手机叽里呱啦，余光还恶狠狠瞄着叶凡，好像要叫人打叶凡一样。ltr gt
ltr gt
五分钟后，摆渡车抵达驳接口，叶凡他们登上出入境。ltr gt
ltr gt
“站住！”ltr gt
ltr gt
几百名乘客一一检验，近百人很快被放行，轮到叶凡的时候却被一个女职员拦下。ltr gt
ltr gt
接着叶凡被请到旁边桌子进一步检查。ltr gt
ltr gt
叶凡瞄了对方工作证一眼司徒玲。ltr gt
ltr gt
不少乘客对叶凡投去鄙夷和审视的目光，毕竟只有存在问题的人，才可能被出入境职员拦下详细检查。ltr gt
ltr gt
短裙女子她们幸灾乐祸。ltr gt
ltr gt
眼镜男子对司徒玲竖起大拇指不愧是我表姐，做事就是够效率。ltr gt
ltr gt
“手机密码写出来！”ltr gt
ltr gt
在旁边桌子，几名职员不断翻看着叶凡行李，检查他有效证件，搜查衣服鞋袜。ltr gt
ltr gt
最后，她们还要叶凡交出手机密码，翻看他里面的邮件和资料。ltr gt
ltr gt
比起叶凡的遭遇，黑人小哥畅通无阻，女职员不仅没有详细查看他证件，还点头哈腰关心他脸上的红肿。ltr gt
ltr gt
“先生，麻烦你快点把密码交出来。”ltr gt
ltr gt
在叶凡扫视黑人小哥顺利通关时，司徒玲正重重敲击着桌子，不耐烦向叶凡发出一个指令。ltr gt
ltr gt
“交出密码？”ltr gt
ltr gt
叶凡看着狼藉一片的行李箱，轻轻拉开一张椅子坐下“找一个能够做决定的人过来！”ltr gt
ltr gt
几名职员微微皱起眉头，一脸不屑看着叶凡。ltr gt
ltr gt
这家伙口气那么狂？ltr gt
ltr gt
竟然开口就要负责人过来？ltr gt
ltr gt
把自己当成高高在上的大人物了？ltr gt
ltr gt
她们见识过不少牛哄哄的科局干部，也是动不动就要负责人过来对话，结果被她们训得跟孙子一样。ltr gt
ltr gt
一个身家几十亿的白富美，被她们翻来复去检查还脱衣服，折腾的都快崩溃了，结果连屁都不敢放。ltr gt
ltr gt
于是司徒玲女冷笑一声“有什么事情可以跟我们讲，我们完能够做主。”ltr gt
ltr gt
另一个刘海女人也是满脸不屑ltr gt
ltr gt
“就算你是富少官少，我们也一样可以做主。”ltr gt
ltr gt
“我劝你最好配合一点交出密码。”ltr gt
ltr gt
“我们要仔细检查你的手机，看看有没有胡乱拍摄什么。”ltr gt
ltr gt
其余职员也都相似玩味笑容，显然对叶凡这种井底之蛙看多了，八成是什么自我狂妄的暴发户子弟。ltr gt
ltr gt
“竟然你们可以作主，那我就给你们作主。”ltr gt
ltr gt
叶凡手指勾一勾“把我手机拿过来，我打个电话。”ltr gt
ltr gt
“哟，打电话噢，大人物啊？”ltr gt
ltr gt
司徒玲职员嗤之以鼻“要打去龙都，还是打去你们村长办公室啊？”ltr gt
ltr gt
几个同伴双手抱在胸前笑了起来。ltr gt
ltr gt
看戏的眼镜男他们也都满脸戏谑。ltr gt
ltr gt
敢在这里撒野，叶凡也不看看自己够不够底蕴？ltr gt
ltr gt
司徒玲把手机丢回给叶凡嘲笑ltr gt
ltr gt
“打，尽管打，搬来的人，能让我们不检查你手机，我们跪下来叫你爷。”ltr gt
ltr gt
几个人也都等着叶凡打电话，想要看他怎么装腔作势。ltr gt
ltr gt
叶凡拿起手机按下免提键，把朱静儿给自己的号码输进去，电话另端很快传来一句ltr gt
ltr gt
“你好，你拨打的号码是空号……”ltr gt
ltr gt
司徒玲几个女职员一阵哄笑。ltr gt
ltr gt
本章未完，请点击下一页继续阅读